מדהים לראות כיצד במאמר של האדמו"ר הזקן בנושא חנוכה אנו מוצאים תשובות לשאלות שמלוות הרבה מאוד אנשים במהלך חייהם בנוגע לזהות הרוחנית שלהם, שאלות מהותיות על מהי הדרך הנכונה ועוד. מאמר זה מאיר לנו את התשובות
במשך עשרים שנה משנת תקל"ה (1775) כתב אדמו"ר הזקן את הספר בו הוא פורש את משנתו, משנת חסידות חב"ד. כמו כן כתב בו עצות ותשובות רבות על שאלות בענייני עבודת ה' ששאלוהו חסידיו ביחידות. בשנת תקנ"ה (1795) סיים את כתיבתו, ואישר להעתיקו. הספר הופץ בקרב החסידים שקיבלוהו בשמחה.
מתנגדי החסידות חששו מהשפעת הספר, ועל כן הטילו בו זיופים מכוונים על מנת להציגו כספר "כפרני". עם זיופים כאלה הציגוהו בפני הגאון מוילנה, ומשום כך הורה לשרפו
כשנודע לאדמו"ר הזקן על כך, הורה להדפיסו ובכך למנוע את המשך זיופו.
בשנת תקנ"ז (1797) שלח אדמו"ר הזקן את הספר לבית הדפוס בסלאוויטא, כשהוא מבקש מחבריו, תלמידי המגיד ממזריטש, ר' זושא מאניפולי ור' יהודה לייב הכהן לצרף את הסכמתם. הללו התפעלו מאד מהספר וצרפו את הסכמותיהם החמות. העותקים הראשונים הגיעו לידי אדמו"ר הזקן ב-כ' כסלו תקנ"ז.
בתחילה היו מראשי החסידות שלא קיבלו את הספר, עקב האלמנט האינטלקטואלי שבמשנת חסידות חב"ד, אך לבסוף הוא אומץ בחום גם על ידם. כיום, הספר נחשב לראשון בחשיבות מבין ספרי היסוד של תנועת החסידות, נערץ על ידי כל זרמיה ונלמד בכל תפוצות ישראל.
בספר זה מצויים יסודותיה של תורת חב"ד ופנימיות התורה
הספר מבאר בהרחבה את מבנה נפש האדם ואת מערך הכוחות הפועל בקרבו; הוא חודר לעומקן של בעיות פילוסופיות מקיפות, כמו היחס בין הבורא לעולם, בריאת יש מאין, אחדות ה', מטרת התורה והמצוות וכדומה, והוא סולל לפני האדם דרך בטוחה וקלה להגיע לדרגות נעלות ולעבוד את ה' כראוי.
ספר התניא השפיע השפעה מכרעת על האמונה היהודית. עד הבעש"ט היו דעות גדולי ישראל חלוקות בענין אופן השגחתו של הקב"ה על עולמו. הבעש"ט חידש שההשגחה של הקב"ה הינה השגחה פרטית על כל פרט ופרט ביקום. אדמו"ר הזקן, בביאורו את שיטת הבעש"ט בספרו, הפך את אמונה זו לרווחת בכל קהילות ישראל.
השפעתו היתה רבה כל כך עד שאפילו תלמידו של הגר"א, ר' חיים מוולוז'ין, חזר בו מתפיסת רבו, בעקבות הלימוד בתניא, והודה בספרו 'נפש החיים' שהאמת כשיטת החסידות בענין "צמצום לא כפשוטו".
כיום משתתפים ברחבי העולם כולו, יהודים רבים, חסידים וליטאים, חרדים ואף כאלה שאינם מגדירים עצמם כשומרי תורה ומצוות, בשיעורים הנלמדים בספר זה ואשר להם השפעה מכרעת על חייהם של אנשים רבים
חסידים רבים הצטרפו לחסידות חב"ד בעקבות לימוד התניא. אכן, נכרת בהשפעתו של ספר זה שהוא היסודי בחסידות, הבטחתו של המשיח לבעש"ט יפוצו מעינותיך חוצה
כאשר אנו מתחילים ללכת במסע הרוחני, אחד הדברים שנהוג לעשות זאת חקירה עצמית. המחפש הרוחני מבין דיי מהר שהוא מורכב מהרבה מאוד תנועות והשפעות לא מודעות, אשר מעצבות את חייו ואת פעולותיו ובחירותיו, וכדי להתחיל לגבש בתוכו קול אחד, יציב ובהיר, עליו "להיכנס פנימה" ולהתחיל לחקור את עצמיותו.
הבעיה היא, שרובנו לא באמת יודעים איך לנהל חקירה, כזו שתוכל להביא לבהירות אמיתית, לחשיפה מלאה של מושא החקירה ובסופו של דבר, להתמרתו או שחרורו מתוכנו
רובנו הולכים לאיבוד בתוך סבך המחשבות, הרגשות והתחושות שלנו, בניסיון להבין מה האמת ומה לא, ונלכדים לא פעם בתוך עוד אשליה במקום לחשוף אותה.
אחד הנושאים הפופולארים ביותר לחקירה במסגרת המסע הרוחני, הוא הכוח של התשוקה והנטייה להיצמדות, בין אם מדובר בתשוקה או בהיצמדות מינית, ובין אם תשוקה לכסף או לכל אובייקט אחר
כמה פעמים ניסינו לחקור את תנועתה של תשוקה בהכרתנו, חקירה שלא הובילה לשחרור אמיתי או לתובנה אמיתית, אלא נותרנו תקועים בתוך המארג הסבוך של עצמנו? כמה פעמים ניסינו לחקור בכוחות עצמנו וללא הועיל? רובנו חוקרים בצורה מאוד בינונית, כזאת שמובילה לתוצאה בינונית, ולרוב זה מתחיל ברמת הכוונה, בחוסר טוטאליות או בהעדר נכונות אמיתית ללכת "עד הסוף" עם החקירה, עד שלא תישאר אבן לא הפוכה בתוכנו
אחד הדברים החשובים ביותר במסע הרוחני הוא ללמוד כיצד לחקור בצורה נכונה, כך שננסה כאן ללמוד ביחד איך לחקור בצורה עמוקה ויסודית, וניקח לדוגמא חקירה של נושא מרתק – חוסר היצמדות.
הצעד הראשון שעלינו לעשות הוא להבין שחקירה אמיתית חייבת להתחיל עם מה שיש, כלומר היא חייבת להתחיל עם הראיה שבמצבנו הנוכחי אנחנו בעיקר נצמדים, בעיקר משתוקקים. אין טעם להחזיק בשום דימוי עצמי, רוחני או אחר, כיוון שזה רק יחסום וינטרל את כוחה האמיתי של החקירה
עלינו ללכת צעד אחר צעד, ולראות איך מתחילה ההיצמדות. עלינו להבין שרק ראיה בהירה של הדינמיקה הישירה של היווצרות מנגנון ההיצמדות, היא שתעזור לנו להשתחרר ולכן כדאי להימנע מחקירה פילוסופית, שיש בה כל מיני תשובות לשאלה "למה". אחד הדברים שמחפשים רוחניים אוהבים זה לנסות להסביר לעצמם "למה" יש להם מחשבות ורגשות מסוימים, מכיוון שהם מאמינים שהבנה של הסיבות תשחרר אותם. האמת היא שזה לא מה שמשחרר אלא רק הליכה מדויקת ואיטית, המתחקה אחרי הדינמיקה עצמה של היווצרות הדפוס, היא מה שמשחרר
חג החנוכה
חג החנוכה הוא החג המסורתי היחיד שאינו נזכר בתנ"ך, אלא בספרי מקבים שאינם נכללים בתנ"ך. בספר מקבים א, יש תיאור מפורט של האירועים במהלך המרד, ושל ניצחון החשמונאים על אנטיוכוס אפיפנס וצבאו. הספר מציין גם את מועד החג – כ"ה בכסלו – ואת הסיבה לקביעתו: חנוכת המזבח לאחר הניצחון על היוונים בידי יהודה המקבי כחלק מטיהור בית המקדש. מלבד הטקס של חנוכת המזבח – אין בספר מקבים א פרטים על חג החנוכה. גם ספר מקבים ב(3) מתאר את טקס חנוכת המזבח, ומוסיף הסבר לשמונת ימי החנוכה: על-פי הסבר זה, היו ימי חנוכה אלה בבחינת חג הסוכות מאוחר, מכיוון שבאותה שנה (164 לפני הספירה) לא יכלו היהודים לשבת בסוכות או לעלות לרגל לבית המקדש בשל גזירות אנטיוכוס וחילול בית המקדש. המאבק בין היהודים ליוונים היה בראש ובראשונה מאבק דתי ותרבותי – ולא מאבק לאומי, ומרד החשמונאים פרץ על רקע גזירות הדת הקשות של אנטיוכוס נגד היהודים – גזירות ללא תקדים בתולדות ישראל.* המרד פרץ במודיעין – אך שיאו של הניצחון בא לידי ביטוי בכיבוש ירושלים ובטיהור בית המקדש מן הפסילים ועבודת האלילים. החשמונאים, ובראשם יהודה המקבי, הכינו כלים חדשים למקדש, ובהם המזבח והמנורה, וביום כ"ה בכסלו שנת 164 לפני הספירה חנכו החשמונאים את המזבח החדש בתפילה ובשמחה. החשמונאים קבעו את יום חנוכת המזבח – כ"ה בכסלו – כחג החנוכה, ועניין זה השתמר גם בתפילות של ימי החנוכה, שבהן מזכירים את המשמעות הדתית של הניצחון ואת טיהור בית המקדש: "ואחר כך באו בניך לדביר ביתך (=לבית המקדש) וטיהרו את מקדשך. על פי ספרי מקבים, חנוכת המזבח הוא האירוע המרכזי של חנוכה, והוא קשור לניצחון החשמונאים על היוונים ולחידוש הריבונות היהודית בארץ ישראל. אך במקורות מאוחרים, שנכתבו לאחר חורבן הבית השני
