רבדים עמוקים בתורת הסוד , חכמת הנסתר של היהדות
גמרא - הכרות - הספר הראשי של התורה שבעל פה
גמרא - דוגמא להלך הרוח בשיעור - קרב מוחות
גמרא - הדרך לגן עדן תלויה רק בך
גמרא - דוגמא משיעור בדיני חזקה
גמרא - דוגמא משיעור בנושא עדים, קניה, מתנה ועוד
גמרא - שיעור בסוכה בחג הסוכות
גמרא - על נפלאות תורתינו - מומלץ בחום
בבבל ובארץ ישראל פעלו האמוראים במרכזים שונים בתקופות השונות, ובהם ציפורי, טבריה וקיסריה. בבבל היו המרכזים ישיבות סורא, נהרדעא ופומבדיתא. תורת ארץ ישראל הגיעה לבבל ולהפך, על ידי החכמים שנסעו מארץ ישראל לבבל ומבבל לארץ ישראל, ונקראו "נחותאי" - יורדים.
גורל שני המרכזים היה שונה: בארץ ישראל גברה מלכות הרשעה (רומי וביזנץ), והיא דיכאה את היהודים וביטלה את הנשיאות דורות מעטים אחרי חתימת המשנה. לעומת זאת, המרכז בבבל נשאר מחוץ לגבולות רומי וביזנץ, מרכזי הנצרות. בבבל שלטו הפרסים מבית ססאן, שלטון שהיה נוח ליהודים, ואיפשר שגשוג הישיבות בסורא, בנהרדעא (עד חורבנה), בפומבדיתא ובמקומות אחרים
ההבדל בין מצב היישוב בארץ ישראל ליישוב בבבל משתקף גם בהבדל בין התלמוד הירושלמי לבבלי: התלמוד הבבלי נערך עריכה מדוקדקת בתנאים טובים, ואילו הירושלמי עריכתו חטופה וסדרו לקוי.
גאוני בבל הפיצו את התלמוד הבבלי בכל תפוצות ישראל, והוא הפך להיות ספר ההלכה המחייב את כל ישראל.
רמב"ם: פועלם של האמוראים
(רמב"ם, הקדמה למשנה)
לימוד המשנה
לא חדל דור אחד דור להתבונן במשנה, לחקור בה ולפרש אותה; כל חכם לפי חכמתו ובינתו. ונחלקו בפירוש קצת הלכות ממנה לפי רוב השנים. ואין חבורה מהם שלא חקרה והתבוננה במשנה, וגילתה חידושים והשוותה אותם לעניינים אחרים.
עד שהגיע הזמן לרבינא ורב אשי, שהם האחרונים מחכמי התלמוד. והתבודד רב אשי לחבר התלמוד, וראה בעצתו לעשות בדברי כל הבאים אחרי רבנו הקדוש, כמו שעשה רבנו הקדוש בדברי כל הבאים אחרי משה. וכלל כל דברי המדברים ושכל המתבוננים ופירוש המפרשים ודקדוק ההלכות; וקבצם וכבש הכול בחכמתו במה שנתן לו הקדוש ברוך הוא מנפש פשוטה וכבוד החכמה - וחיבר התלמוד
ולא נכתב התלמוד אלא לאחר עיון ודקדוק בכמה דורות ולאחר כמה מהדורות, וכאילו אמרו לנו הלכה למעשה הוא, שהרי לעשות בו מעשה כתבוהו. ואפילו כשלא כתוב מפורש בגמרא בתורת פסק הלכה, אלא שיש להוכיח מסוגיית השמעתתא כן, הרי זו הלכה שסומכים עליה אם הוא תלמיד חכם שהגיע להוראה ונראה לו לפי סוגיית הגמרא שכן הלכה. ואמרו באגדה: "כל ימי עני רעים" - זה בעל משנה שאינו יכול להורות מתוך משנתו; "וטוב לב משתה תמיד" - זה בעל גמרא, שבקי בטעמי המשניות ועיקרם, ויש בידו כוח להורות הלכה למעשה.
ואחרי חתימת התלמוד אין רשות לאדם לחדש דבר מעתה, ואין רשות לגרוע ולהוסיף ולסתור ולבנות, וכל שכן לחלוק על התלמוד. וכל הדברים שבתלמוד בבלי חייבים כל ישראל ללכת בהם, הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל, ואותם החכמים שלימדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובם, והם ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה, דור אחר דור, עד משה רבנו ע"ה. ויש מוסיפים, שבשעת חתימת הגמרא קיימו וקיבלו עליהם שדורות האחרונים לא יחלקו עליהם, ולכן לא ניתנה רשות לשום אדם לחלוק עליה.
מבנה דף התלמוד
הדפסתו
חלקים מן התלמוד הבבלי נדפסו לראשונה בשנת 1482 בספרד ובפורטוגל. רק בשנים 1520-1530, הודפס התלמוד בשלמותו בידי המדפיס הנוצרי דניאל בומבירגי מוונציה
במהדורה זו נקבע תבנית דף התלמוד. "ש"ס ונציה" כלל: חלוקת הגמרא לכל משנה (שלא כמו רוב כתבי היד שבהם מופיעה המשנה לכל פרק בתחילתו), חלוקה לדפים, עימוד, פירוש רש"י ותוספות.
המהדורה הטובה ביותר של התלמוד הבבלי נדפסה בוילנה בידי האלמנה והאחים ראם, בשנים 1880-1886. במהדורה זו נוספו לתבנית פירושים וכלי עזר שונים שהובאו הן בשולי הדף והן בסוף כל מסכת ומסכת. "ש"ס וילנה" הפך למהדורת אם לכל המהדורות שנדפסו מאז, שאינן אלא העתקות ותצלומים שלו.
פירושים
רש"י: הפירוש לתלמוד הוא פירושו של רש"י - רבי שלמה יצחקי (נולד 1040). הפירוש מודפס תמיד בצד הפנימי של הדף
פרטים בפרק "מפרשי התלמוד".
תוספות: מודפסים תמיד בצדו החיצוני של העמוד. יצירה קיבוצית של תלמידיו ותלמידי תלמידיו של רש"י, במאות ה-12-14. פרטים בפרק "מפרשי התלמוד".
רבנו חננאל: במסכתות רבות מופיע פירושו של רבנו חננאל בן חושיאל (מצפון אפריקה, במאה ה-11). זהו אחד הפירושים הראשונים לתלמוד. שלא כרש"י, עוסק רבנו חננאל בעיקר בפירוש קטעים או סוגיות שלמות, מבאר את עיקר תוכנן ואינו עוסק בפרטים.
רבנו נסים: בכמה מסכתות מודפס על הדף פירושו של רבנו נסים, שפעל במאה ה-10 בצפון אפריקה. בפירושו הוא מבאר סוגיות מסוימות בלבד, ואינו מצוי בכל דף במסכת
