סרט זה מקנה לנו חשיבה מקורית ולימודית על חפצים בחיינו שיעור נוסף לנו ולילדנו
חזרה לזוגיות ומשפחה
?מה זו הקשבה בהורות
ההגדרה המילונית של הקשבה היא: "האזנה, שמיעה מכוונת, נכונות לשמוע". לכן, בהקשבה בהורות מדובר לא בשמיעה בלבד, שהיא משהו פסיבי, לא מכוון; אלא תשומת לב מכוונת להתנהגות הילד, מילולית ו/או בלתי מילולית
?האם תמיד צריך להקשיב לילדים
יש תפקודים בהורות, שהקשבה אינה נחוצה בהם, למשל העברת מידע, מסירת הוראות וכו'. יש גם מצבי לחץ רבים בהורות - כמו קימה בבוקר, הליכה בקניון וכו' - שבהם לא ניתן להקשיב, גם אם רוצים. לעומת זאת, יש טווח רחב של מצבים בהורות, שבהם הקשבה בדרגות שונות חשובה ואף חיונית. למשל, כשהילד חוזר מביה"ס עמוס חוויות – חיוביות ו/או שליליות; כשהילד בוכה או כאשר יש לו מצב רוח רע; כאשר הילד מסרב בצורה עקשנית לבצע הוראות וכדומה
?מהם סוגי ההקשבה בהורות
הקשבה ביוזמת הילד, כמו למשל:"אבא אני רוצה לספר לך משהו
הקשבה ביוזמת ההורה, שרואה קושי או בעיה, שיוזם שיחה עם הילד גם על נושאים חיוביים וכדומה
?מדוע הקשבה בהורות חשובה
הקשבה של הורים מטפחת אצל הילד שני גורמים פנימיים חיוניים להתפתחותו: הרגשה שהוא שווה באמת, שדבריו, מחשבותיו, רגשותיו ראויים; וכן, שאינו לבד בעולם
הקשבה של הורים מסייעת לילד. עצם ההקשבה למצוקות ו/או להישגים מספיקה פעמים רבות כדי לשחרר ו/או לעודד. היזכרו בפעם אחת שהרגשתם שבאמת מקשיבים לכם. האם היה לכם צורך בדיבורים רבים, או שעצם ההקשבה הספיקה לכם
הקשבה של הורים מאפשרת להורה להכיר את הילד שלו. מכיוון ש"הדברים החשובים סמויים מהעין", רק תשומת לב מירבית להתנהגות הילד, גם הפחות בהירה והפחות גלויה, תאפשר להורה להכירו באמת
הקשבה של הורים מעודדת ביטוי לגיטימי של רגשות ומחשבות פחות נעימים אצל ילדים. ילדים שמתייאשים מחוסר הקשבה בבית, עלולים לבטא את רגשותיהם הקשים בהתנהגות שלילית בבית ו/או מחוצה לו
הקשבה של הורים מקדמת הקשבה הדדית של הילד להורה, גם מתוך למידת מודל וגם מתוך תחושת מחויבות הדדית
?מדוע קשה להקשיב בהורות
כי הקשבה בכלל קשה. היא דורשת להתרכז באחר ולא בעצמך, לשים עצמך במקומו של מישהו אחר. כמו כן, היא דורשת להיות פתוח למגוון של רגשות ומחשבות, ללא שיפוטיות
בהורות קשה במיוחד להקשיב בגלל המעורבות הרגשית הגבוהה מלכתחילה של הורים, שיכולה להתבטא בהשלכה ובחסימת תקשורת
ילדים פחות מילוליים ופחות מודעים ממבוגרים. לכן, נדרשת רמה גבוהה מאוד של אמפתיה מצד ההורים
ילדים עלולים להימנע מלספר דברים להוריהם בגלל החשש לאכזב את הוריהם, הפחד מעונש וכדומה
קשה להורים להאמין שהאזנה בלבד - ללא דיבורים, יעוץ והכוונה – יכולה לסייע לילדיהם. הם מרגישים צורך לעשות משהו אקטיבי על מנת לעזור לילדיהם
קשה להקשיב לילדים, מכיוון שחסר לנו זמן בהורות. יש לנו עיסוקים רבים, בתוך ההורות ומחוצה לה, מה שמקשה עלינו לפנות זמן איכותי להקשבה לילדינו
כיצד ניתן לשפר באופן מעשי את מיומנות ההקשבה בהורות
לפנות זמן, הן פיזי והן רגשי. לא תוך כדי ולא עם שעון ביד. למשל, לקבל החלטה שמאחרים היום לעבודה, או שהילד לא ילך לביה"ס, אם מה שהוא מספר חשוב במיוחד
ליצור תנאי סביבה מתאימים. למשל, לבד, לא ליד רדיו/ וידיאו, במקום נוח וכדומה
לא להיות שיפוטי. למשל: "לא יכול להיות", "בטוח ש..", "אמרתי לך.." וכדומה
לא לתת עצות. לזכור שהילד במרכז ולא אנחנו. לוותר על הדברים החכמים והנכונים שיש לנו להגיד לטובת רגשות הילד
להיזהר משאלות חוסמות. למשל כמו "למה עשית את זה?", או "איך זה יכול להיות". עדיף שאלות המעודדות לתאר כמו "איך", "איפה", "האם אתה יכול לתאר לי" וכדומה
לחזור על דברי הילד בצורה אחרת, כדי שירגיש שאנו מקשיבים לו באמת. למשל, מה שאתה אומר זה שאתה מרגיש לא נעים לבוא הביתה בצהריים
להקפיד על הקשבה לא מילולית. למשל, להקפיד על קשר עין עם הילד, לשים לב שתנוחת הגוף תהייה מכוונת לילד ולא מרוחקת ממנו וכדומה
להציע לילד אפשרויות מהן יוכל לבחור לתאר את רגשותיו ו/או מחשבותיו ו/או התנהגויותיו. למשל: "האם יכול להיות שחשבת ללכת הביתה, או אולי התלבטת אם ללכת לחברים, או שמא רצית בכלל לקנות משהו במכולת?"
וכדומה
הבעיה העיקרית בחיים היא שאין אדם מסוגל לחוש את כאב השיניים של הזולת - וילאם ג'יימס
אמפתיה:
מה זה אמפתיה?
מקור המילה "אמפתיה" הוא ביוונית: אמפסיה, empastheia, ששורשה pathos פירושו סבל
הכוונה באמפתיה היא ליכולת הפרט לזהות ולהבין רגשות (במיוחד רגשות של מצוקה) של האחר ולאמץ את הפרספקטיבה שלו. אמפתיה משמעותית במיוחד, כאשר רגשות ו/או מחשבות הזולת סמויים מהעין ואינם מבוטאים בצורה ישירה וברורה.
כיצד באה לידי ביטוי אמפתיה?
ביטויי האמפתיה יכולים להיות מילוליים (למשל, "זה מאוד מרגיז לצאת מהבית ולמצוא עצמך ברחוב ללא ארנק") או בלתי מילוליים (חיבוק, ליטוף, מגע, במצבים מתאימים). בהורות ניתן לדבר על אמפתיה של הורים לילדיהם ועל אמפתיה של ילדים לילדים אחרים ו/או למבוגרים
?מה זו אמפתיה של הורים
באמפתיה של הורים הכוונה ליכולת הורים להבין תחושות ו/או מחשבות (במיוחד קשות) של ילדיהם, גם כשאינם מבוטאים בבירור ולבטא הבנה זו כלפי ילדיהם. דוגמה שכיחה לכך היא כאשר ילד מפיל חפץ יקר ושביר. הורה הכועס במקרה זה על הילד, או בגלל האבדה ו/או בגלל חוסר הזהירות שלו, מגיב בתגובה לא אמפאתית. הורה, המתעלם ברגע הראשון מהחפץ הנשבר ומתמקד בהפגת מצוקת הילד החרד מתגובת הכעס הצפויה של ההורה, מגיב באופן אמפתי. או למשל, אם נצליח לרגע לחדור למחשבתו של ילדנו, כאשר הוא נעלם לנו במהלך שיטוטנו בקניון. במקום לכעוס עליו נחלוק עמו את ההקלה שלנו על שנמצא. כמובן שבשני המקרים יכול ההורה לשקול עם הילד בהמשך לקחים ודרכי תגובה אפשריות אחרות בעתיד
?כיצד באה לידי ביטוי אמפתיה של הורים
בגיל הרך, ביטויי האמפתיה ההורית הם יותר בתקשורת בלתי-מילולית כמו התכופפות ההורה אל ילדו הרך כשהוא מדבר אתו כדי להעניק לו תחושה של שווה; או בחיבוק ההורה את ילדו, כאשר הילד עצוב וכו'. ככל שהילד גדל, יש חשיבות גם לאמפתיה המילולית. למשל בהתייחסות מילולית של ההורה אל ילדו, כשזה אינו רוצה ללכת לביה"ס בגלל כישלון בבחינה יום קודם: "אתה בטח מפחד ללכת לביה"ס, שמא תיכשל פעם נוספת. בוא נחשוב האם יש דרכים נוספות להתמודד עם זה, מלבד לא ללכת לביה"ס"; או למשל בשילוב של חיבוק אוהב של ההורה את ילדו, ש"ברח" לו פיפי, יחד עם אמירה אליו: "לא נורא, אתה מאוד כועס על עצמך ואולי גם מפחד שאני אכעס עליך, נכון?" ועוד
?למה חשובה אמפתיה של הורים לילדיהם
ראשית, כולנו, מבוגרים וצעירים, הורים וילדים, כמהים לאמפתיה כדי לחוש כי איננו צועדים לבדנו בדרך החיים. ילדים, בגלל חוסר ניסיונם בחיים, זקוקים יותר ממבוגרים להרגיש שמבינים את רגשותיהם, במיוחד כאשר הם מרגישים רגשות מעיקים של בדידות, דחייה, אשמה, נחיתות וכו'. למשל, ילד בן 6, העומד להתחיל את לימודיו בבית הספר, ניצב בפני שינוי דרמטי בחייו. הוא עובר מסביבה קרובה, משפחתית באופייה, לסביבה לא-אישית, רחוקה. הורים הזוכרים את תחושות הפחד שלהם, האובדן והמבוכה ביומם הראשון בבית הספר, או המבינים את חשיבות המעבר, יכינו את הילד היטב על ידי גילוי הבנה עמוקה לתחושות החרדה שלו (פאול, 1970). ילדים זקוקים לאמפתיה דווקא במצבים קשים במשפחה, כאשר הם מרגישים שעשו דבר מה רע, כאשר הוריהם אוסרים עליהם דברים שחשובים להם וכדומה
שנית, ילדים לא מסוגלים בדרך כלל לזהות את רגשותיהם העמוקים ביותר, במיוחד את רגשותיהם הקשים. למשל, ילד שמתנהג בצורה עצבנית ומרגיזה אינו יודע בהכרח שעצבנותו קשורה לביקור העומד להתקיים למחרת אצל רופא שיניים. הורה אמפתי לרגשות העמוקים של הילד יכול לומר לו "אתה בטח עצבני, כי מחר יש לך ביקור אצל רופא שיניים", ובכך יסייע לו להבין את התנהגותו ולהירגע
שלישית, אמפתיה של הורים לילדיהם חיונית ליכולתם של ההורים להשפיע על ילדיהם. היכולת לחוש את האחר ולשדר לו הבנה רגשית חיונית לכל מאמצי השפעה. רוב בני האדם זקוקים להרגיש שדעותיהם נשקלות בתשומת לב מלאה קודם שייאותו ויהיו מסוגלים לשקול ברצינות דעות מנוגדות המוצגות לפניהם. יקל עלינו מאוד אם נרגיש שהצד השני מוכן להתאמץ ולהבין את הנימוקים שלנו ולהתייחס אליהם ברצינות. במקרה כזה אנחנו פתוחים לשמוע טיעונים אחרים, ואולי אף לקבלם. ילד המרגיש שהוריו מתייחסים אליו ברצינות ואולי אף מבינים אותו, יהיה מוכן ביתר רצון לשנות את התנהגותו, גם אם אינו חפץ בכך מלכתחילה. יתרה מזאת, אם נרצה שילדנו יבין כי דרך החשיבה שלנו נכונה או מועילה בשבילו, עלינו לשקול מה עשויה להיות משמעות החוויה או האירוע בשבילו, בהתחשב בעולם המושגים שלו. על בסיס זה אנחנו יכולים לכוון את התנהגותנו באירוע המסוים כך שתיראה לו הגיונית בדרך הרצויה לנו. אין זה קל, לא במצבים השכיחים והיומיומיים ובוודאי לא במצבים רגשיים קשים יותר. למשל, כאשר מתלקח עימות בין הורים לילדים בקשר להכנת שיעורי בית. הורה הרוצה לסייע לילדו המתנגד להכין שיעורי בית, יהיה חייב ראשית להבין את רגשותיו הקשים של הילד בקשר ללימודים ו/או בית הספר. או למשל, כשמתעורר עימות לגבי יציאה מהבית
?למה קשה להורים להיות אמפאתים לילדים
ראשית, כי קשה בדרך כלל להיות אמפאתים במצבי לחץ רגשיים ובהורות מרובים מצבי לחץ רגשיים. למשל, כאשר הורים כועסים על ילדיהם, קשה להם להיות אמפאתים. או למשל, כאשר ילד מסרב לכבות את הטלוויזיה, על אף שההורה דורש ממנו ללכת לישון עקב השעה המאוחרת. ההורה משוכנע בדרישתו הצודקת לגבי ההליכה לישון ונפגע מסירובו של הילד להישמע לו. קשה להורה ברגעים אלה לגלות הבנה לקושי של הילד להיפרד מגירויי היום, או לחששותיו של הילד מהלילה האפל וכדומה
שנית, כי רגשות קשים בכלל ושל ילדים בפרט מאיימים על הורים. יש הורים, במיוחד האבות מביניהם, שאינם יודעים לטפל ברגשות של מצוקה בכלל, וברגשות של מצוקה במשפחתם בפרט. לכן, כדי להימנע ממצבים רגשיים קשים אלו, הם מנסים לפותרם מהר, למצוא דרך מעשית לבטלם. אף אם נדמה ממבט חיצוני שהבעיה נפתרה, הרי לטווח ארוך הילד נותר לבד עם רגשותיו הקשים.
"זה בכלל לא כואב! למה את עושה הצגות? תלכי לישון והכל יעבור!"
"כשהילד שלי מתחיל לבכות, אני מתעצבן ובא אליו בדרישה למצוא פיתרון מעשי לבעייתו. אני מסביר לו שאין טעם לבכות, שזה לא פיתרון וכדומה
שלישית, כי הורים נוטים לשכוח את עברם הרגשי כילדים ולכן הם מתקשים להבין את רגשות ילדיהם (בטהליים, 1987). אין ספק, כי שני ההורים עברו מצבים דומים לאלה שבהם מנווט עתה ילדם בהיסוס. אין ספק גם, כי בעת התרחשותם יצרו אצלם אירועים אלה תגובות רגשיות חשובות. אבל, זכר הרגשות האלה נדחק, כאילו פקע תוקפם. הם נשכחים, או לפחות אינם מועלים במילים. הימנעות ההורה מבחינה שלמה של סכום התנסויות העבר שלו מסכלת את יכולתו לחוש בתוכו את הפחדים והחרדות הדומים של הילד.
"אני ממש לא מבין את העצלנות הנוראית שלך. נכון, גם אני לא אהבתי ללמוד, אבל לא היה אצלי דבר כזה של לא להכין שיעורים. אף פעם. עשיתי מה שאמרו לי ולא כמוך שאינך מסוגל לעשות שום דבר למען לימודיך".
במשפחה בטיפולי, האם זכרה היטב את צרכיה הרגשיים בגיל ההתבגרות: את העובדה שראשה לא היה בלימודים, את הרצון לבלות בחברת בני הגיל, גם על חשבון הלימודים וכו'. היא גם זכרה את הצלחתה להשלים את לימודיה בגיל מאוחר יותר. לכן, היה לה קל לגלות הבנה לצורך של בנה לפרוק עול, לא להשקיע בלימודים. גישתה אליו הייתה מעודדת, אך לא לוחצת. לעומת זאת, האב במשפחה, סבל מקשיים חמורים בלימודיו, אך "שכח" אותם, והרבה לדרוש מבנו ולחץ עליו ללמוד, כדי שלא יגיע למקומו
?כיצד יכולים הורים לשפר את יכולת האמפתיה שלהם לילדיהם
על ידי שינסו לשחזר באופן מכוון חוויות ילדות דומות לילד, כמו כישלון בביה"ס, הצלחה, וכו'.
כותב על כך בטלהיים (1987, עמ' 34): "אין ספק שכל אחד מאתנו העמיד לפעמים במבחן את סבלנותם של הוריו, רצה לקרוא עליהם תיגר או עשה כן, והתנגד בסתר או בגלוי לדרך חייהם ולהתנהגותם. אם נוכל לזכור את המצבים האלה, נוכל גם לזכור איזה כאב עמוק הם הסבו לנו בילדותנו, כמה חרדים וחסרי ביטחון היינו מאחורי מסווה ההתרסה והווכחנות, וכמה התרעמנו על הורינו שלא הבינו את כל זה, משום שהיו עסוקים כל כך בכעסם
על ידי שינסו להבין בצורה אובייקטיבית, שאינה מערבת רגשות אישיים, את התנהגות ילדם. לצורך כך, הורים יכולים להיעזר בידע פסיכולוגי על התפתחות הילד ועל המצופה מילדיהם בכל גיל
הם גם יכולים ללמוד להכיר את עצמם באמצעות תהליכים של מודעות עצמית כדי שידעו להפריד בין צרכיהם האישיים לבין צרכי ילדם.
במשפחה בטיפולי, אחד מילדי המשפחה, תלמיד בית ספר יסודי, סבל מהפרעות התנהגות בבית הספר. כמו כן, התלוננו ההורים על יחסים גרועים מאוד בין הילד לבין אחיו ואחיותיו וכן על קשיים רבים בגידולו לאורך השנים. הם מצאו עצמם כועסים עליו ומענישים אותו תדירות
אמרה האם בכאב: "זה מאוד כואב לי, שאני כל הזמן צריכה לכעוס עליו. אני רוצה לאהוב אותו, אבל כל פעם קורה משהו אחר, שבגללו אני מוצאת עצמי כועסת עליו". בתהליך הטיפול התברר שהילד סובל מתסמונת של הפרעת קשב יחד עם תנועתיות יתר. במהלך הטיפול הוסברו להורים מאפיינים אובייקטיביים של ילדים עם תסמונת זו והם החלו לבחון את התנהגות ילדם בצורה אמפאתית יותר. כפי שאמר גתה, לא נוכל להאשים את אשר נבין
?כיצד ניתן לפתח אמפתיה אצל ילדים
ראשית, ע"י לימוד ערכי או קוגניטיבי. הכוונה להבהרה, ישירה ומילולית, של ערכים אמפאתים כמו התחשבות בזולת, במשפחה ומחוצה לה. מרבית ההורים מבצעים סוג זה של לימוד, אך הם נגררים פעמים רבות לגישה מטיפה ומאשימה בנוסח: "אתם כאלה לא מתחשבים! כמה פעמים אמרתי לכם שהדבר הכי חשוב בחיים זה לכבד את הזולת? ומה זה עוזר? כלום! אני מדברת ואתם בשלכם" וכולי
שנית, ע"י לימוד התנהגותי. הכוונה להנחיה מעשית של הילד להתנהגויות המיישמות את ערכי האמפתיה. למשל, הורים יכולים ללמד ילדים כיצד להתנהג בנימוס בכניסה למעלית, בהמתנה בתור וכו'; או למשל, ללמד ילדים כיצד להתחלק במשחק עם חבריהם; או למשל, ללמד ילדים לא לעודד קליקות חברתיות וכו'. פעמים רבות הורים מסתפקים בהסבר קוגניטיבי של ערכים ואינם מלווים הסבר זה בהזדמנויות למידה אמיתיות
שלישית, ע"י לימוד רגשי. זהו הלימוד הקשה מכולם. הכוונה ללמד את הילד כיצד לזהות רגשות, בד"כ רגשות של מצוקה, אצלו ואצל זולתו. ניתן לתרגל מיומנות זאת בצורה משעשעת. למשל, לשבת על ספסל ברחוב או בקניון ולנסות לנחש ע"פ הבעת פנים של אנשים והתנהגותם את מצב רוחם. הורים ממעטים לעסוק בסוג זה של למידה, מכיוון שהיא דורשת הבנה רגשית וגישה יצירתית.
רביעית, על ידי שימוש באמפתיה בפתרון בעיות במשפחה
הכוונה למאמץ לפתור בעיות משפחתיות יומיומיות מתישות בצורה מורכבת יותר, הלוקחת בחשבון את רגשותיהם וצרכיהם של כל בני המשפחה. זאת במקום פתרונות מהירים, חד-צדדיים, המתעלמים מעולמו של האחר, בדרך כלל החלש, במשפחה. למשל, במשפחה עם ארבעה ילדים, מתוכם שלושה בנים גדולים ובת אחת קטנה, הבנים משחקים כל הזמן במחשב ומתעלמים מניסיונותיה של האחות הקטנה לקחת חלק במשחק
הבת בוכה ואומרת: "למה אני לא יכולה אף פעם לשחק במחשב? בגלל שאני קטנה?" במקרה כזה על ההורה לאסוף את הילדים ולחייב אותם להתייחס לרגשות הבת ולקחת אותם בחשבון בכל חלוקת זמן עתידית של המשחק במחשב. הורים מעדיפים להימנע מסוג זה של למידה, הדורשת השקעה וסבלנות מרובים, בגלל עומס המטלות הנדרשות מהם בהורות.
רביעית, לימוד ע"י הדגמה והוא החשוב ביותר
הכוונה ללמידה, מודעת ובלתי מודעת, שהילד מבצע על ידי צפייה בהתנהגות ההורה, הן ביחסים בבית והן ביחסים מחוץ לבית. למידה זו תלויה במידה שבה ההורה מדגים בהתנהגותו רגישות למצוקות הזולת – לילדיו, לבן/בת הזוג, למשפחת המוצא ולאנשים אחרים. למשל, כאשר ההורה כועס – בין אם על פקיד הבנק שסירב לבקשתו להלוואה, בין אם על המנהל בעבודה שגער בו ובין אם על חבר שלא יצר קשר וכו' – אך הוא מסוגל לאחר מכן לגלות אמפתיה למושא הכעס, כמו למשל: "האמת שאני מבין אותו. מנקודת ראות שלו, זה באמת מרגיז אולי מה שעשיתי" וכו'.
לימוד על ידי הדגמה מתרחש גם כאשר הורה מבטא בעצמו בצורה תקשורתית רגשות של מצוקה
אם הורים מסוגלים לחלוק ביניהם רגשות מביכים, רבים יותר הסיכויים שיוכלו ליצור יחסי אמפתיה עם ילדיהם ולהדגים להם בצורה אמיתית וכנה אמפתיה מהי. הורים מתקשים ליישם סוג זה של למידה, שכן היא דורשת רמה גבוהה יחסית של מודעות
