כוחו של יום-הכיפורים לכפר על חטאינו נובע מקדושתו העצומה החטאים שאנו נכשלים בהם במשך השנה מכתימים את נשמתנו, וצריך לנקותם ולתקנם, אבל עמוק בפנים כל יהודי הוא טוב, זך ונקי. בתוך נפשו הוא טהור וקדוש. יצרו הוא שהחטיאו, בניגוד לרצונו האמיתי והפנימי. ביום-הכיפורים מתקלפות השכבות החיצוניות, והנשמה הפנימית מתגלה במלוא זוהרה. הקדוש-ברוך-הוא מתקרב אלינו ביום הזה, והדבר מעורר את הנשמה שבקרבנו להסיר מעליה את כל השכבות החיצוניות ולגלות את מהותה האמיתית. ואז מתגלה שבעצם אין שום חטא! נחשפת האמת שיהודי בתוך-תוכו הוא יהלום בוהק, אשר שום חטא אינו יכול לפגוע בו. ביום-הכיפורים מתגלה היהודי האמיתי! כל זה מותנה בדבר אחד: בקיום צום יום-הכיפורים. ואולי לכן מקפידים המוני בית-ישראל לשמור את צום יום-הכיפורים כהלכתו. בין אדם לאדם - להיות בן-אדם - על עברות שבין אדם לחברו לא דיי להתפלל בבית-הכנסת. צריך לגשת לנפגע ולבקש את סליחתו. אם נגרם לזולת נזק כספי - יש לפצותו. לעומת זאת, על עברות שבין אדם לבוראו - מועילים החרטה, התפילה והווידוי וצום יום-הכיפורים
?למה צמים
הציווי להתענות ביום-הכיפורים נאמר במפורש בתורה: "בחודש השביעי, בעשור לחודש, תענו את נפשותיכם וגו'".
הצום נועד לכפר על העוונות, אך יש לו עוד משמעות עמוקה: ביום-הכיפורים, כאשר אצל כל יהודי מתגלה נקודת היהדות הפנימית, צריך להתנתק לחלוטין מעולם החומר. האכילה והשתייה, צרכים טבעיים של הגוף, מפריעות לנו בשעה שהנפש מתגלה ופורצת החוצה. לכן אנו צמים, מתנתקים מעולם החומר, לובשים לבן ודומים למלאכים
סדר יום
ערב יום-הכיפורים
הזמן המועדף לעריכת 'כפרות' הוא השכם בבוקר בערב יום-כיפור, אך רבים עושים את ה'כפרות' ב'עשרת ימי תשובה' (ראו הרחבה בעלון על הכפרות).
אכילה. מרבים באכילה ובשתייה במהלך ערב יום-הכיפורים, ואוכלים בו סעודה חגיגית.
סליחה. מפייסים איש את רעהו, כדי שלא יישארו עוונות שבין אדם לחברו, שעליהם אין יום-הכיפורים מכפר.
טבילה. נוהגים לטבול במקווה-טהרה בערב יום-הכיפורים, כדי להיטהר לקראת היום הקדוש.
סעודה מפסקת. קודם כניסת הצום אוכלים סעודה מיוחדת, שאחריה אסור לאכול ולשתות עד סיום הצום. יש לסיים את הסעודה עד זמן הדלקת הנרות.
הדלקת הנרות. לפני כניסת היום הקדוש הבנות והנשים מדליקות נרות. תחילה הבת מדליקה ואחריה האם.
זמני הדלקת הנרות: בירושלים: 4:39. בתל-אביב: 4:52. חיפה: 4:45. באר-שבע: 4:57. אילת: 4:57
המצווה המרכזית והחשובה ביותר של היום הוא הצום. אסור לאכול ולשתות, ואפילו לשטוף את הפה או לצחצח שיניים. חל איסור גם על רחצה, נעילת נעלי-עור, יחסי קרבה בין איש לאשתו ושימוש בתמרוקים.
תפילות. יום-הכיפורים הוא היחיד בשנה שבו מתפללים חמש תפילות: ערבית, שחרית, מוסף, מנחה ונעילה. אומרים 'וידוי' בכל תפילה. בסיום תפילת נעילה תוקעים בשופר.
יזכור. בבוקר, לאחר קריאת התורה, מזכירים (בקהילות האשכנזים) את נשמות יקירינו שהלכו לעולמם.
צאת הצום. הצום מסתיים בשעה 5:53.
יתד לסוכה. במוצאי יום-הכיפורים נוהגים להתחיל להקים את הסוכה (ולפחות לדבר על כך), כדי להתחיל בדבר מצווה מיד עם צאת הצום
סדר כפרות
מנהג ה'כפרות' מופיע במקורות הקדומים, ומטרתו להסיר גזֵרה רעה כלשהי מעל ראשנו. המנהג המקורי הוא להשתמש בתרנגול לגבר ובתרנגולת לאישה, אך אפשר לקיים מנהג זה גם בכסף.
עושים את ה'כפרות' השכם בבוקר בערב יום-הכיפורים, או קודם לכן, בעשרת ימי תשובה.
יש להחזיק את התרנגול או את כסף ה'כפרות' ביד ימין ולומר
במילים "זה חליפתי, זה תמורתי, זה כפרתי" מסובבים את התרנגול או הכסף מעל הראש שלוש פעמים
זֶה חֲלִיפָתִי, זֶה תְּמוּרָתִי, זֶה כַּפָּרָתִי. זֶה הַתַּרְנְגוֹל יֵלֵךְ לְמִיתָה [זֶה הַכֶּסֶף יֵלֵךְ לִצְדָקָה], וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַיִּים טוֹבִים אֲרֻכִּים וּלְשָׁלוֹם:
אומרים את כל התפילה שלוש פעמים
את כסף ה'כפרות' נותנים לצדקה. בתי-חב"ד ברחבי הארץ אוספים את 'פדיון הכפרות', כדי לחלקו לנזקקים
ואהבת לרעך כמוך
יום הכיפורים הוא אולי היום הקדוש ביותר במסורת היהודית. אם השבת היא קדושה, הרי שיום כיפור הוא שבת שבתון- קודש קודשים. אם באופן כללי עומדים החגים בסימן היותנו בני-אדם, סובבים סביב המשפחה והאוכל, הרי שיום-כיפור עומד סביב הניסיון להתעלות מעל הטבע האנושי- להיות מלאך ולא איש.
ואמנם בציבוריות הישראלית זוכה יום הכיפורים לעדנה מיוחדת. בלי חוק ובלי חיוב, באמנה חברתית שמעטות כמוה בישראל, מתרוקנים הכבישים, כבים שידורי הטלוויזיה והרדיו ומשתרר שקט. שקט זה הוא למעשה יסודו של היום, הוא שמאפשר את חשבון הנפש הפנימי. עיון בפסוקי התורה מעלה את היסוד הכפול של יום הכיפורים- מחד זהו היום של חשבון הנפש של האדם הפרטי על חטאיו הפרטיים ומאפייניו הייחודיים, מאידך זהו היום בו מכפר הכהן הגדול על חטאי הקהילה כולה, על חטאי העם
