הרבה מאוד אנשים מתביישים לספר את הסיפור המדהים מכל - מוות קליני - הצצה לעולם הבא. החשש שלא יאמינו, שיחשבו שאני משוגע, שאני לא נורמאלי, אולי אני הוזה וכדומה. אך לא ניתן להתחמק מהאמת המצמררת שמיליוני בני אדם מסביב לעולם חווים את אותו הדבר, .ללא קשר לאמונה, מין, גיל וגזע
מוות קליני הוא מצב זמני בו מפסיק הלב לפעום ולספק דם וחמצן למוח אך רקמת המוח עדיין חיה. מרגע שנפסקת זרימת הדם למוח מתחיל תהליך של הרס תאי המוח שעלול להביא בסופו של דבר למוות מוחי, בשל חוסר היכולת של תאי המוח להתחדש. לעתים ניתן, באמצעות טיפול רפואי מהיר, לחדש את זרימת הדם למוח, ובכך למנוע מוות, אך ישנה סכנה של נזק מוחי
תוך כשתי דקות מהפסקת זרימת הדם למוח נהרסים כ-30% מתאי המוח, מצב שמאפשר עדיין סיכויים סבירים לשימור תפקודי המוח. לעומת זאת, החייאה לאחר 6-4 דקות ללא זרימת דם היא קשה מאוד וסביר שהמטופל יחווה בעקבותיה נזק מוחי משמעותי וייתכן שאף מוות מוחי, וזאת אף אם ליבו וריאותיו יחזרו לתפקד. לאחר עשר דקות של חוסר חמצן לרקמות החיוניות (לב ומוח), סיכויי ההחייאה קלושים. בתנאים של היפותרמיה החייאה אפשרית גם לאחר פרקי זמן ארוכים יותר
שכן, היפותרמיה מורידה את קצב התהליכים המטבוליים בכל הגוף, כולל המוח ובכך מורידה את הדרישות המטבוליות שלו, דהיינו, את צריכת החמצן. היפותרמיה משפרת את סיכויי ההחלמה גם אם בוצעה לאחר ההחייאה, אך מחקרים בשנים האחרונות לא ממליצים על היפותרמיה כשיטת טיפול ברוב המקרים
האמונה בחיים שלאחר המוות קדמונית ומשותפת לרוב התרבויות הקדומות. הראשונים ככל הנראה שדגלו באמונה זו היו המצרים הקדמונים שנמצאו אצלם ממצאים ארכאולוגים הקדומים ביותר, המורים על כך שהאמינו בתפיסה זו. החניטה היוותה יישום מעשי של האמונה הזו. המת המצרי החשוב נקבר עם חפציו אך גם עם ספינת שמש שהייתה אמורה להובילו לעבר החיים הנצחיים על פני השמש
מספר דתות ובהן היהדות, האיסלם, והנצרות, ואף הדת המצרית העתיקה, מחזיקות באמונה כי רוח האדם נצחית ואחרי המוות כל אדם מתוגמל לפי מעשיו. לפי האמונה רוח האדם, או "הנפש", ממשיכה אחרי המוות. קימות דתות המניחות, באופן ראייה דיכוטומי, המשך ה"מסע" למקום שכולו טוב - גן העדן, או למקום שכולו עונש מתמשך - הגיהנום
תפיסה זו מעודדת את המאמינים בה לדבוק במעשים הראויים ולהתרחק מן המגונים וזאת על מנת להגיע, בהגיע זמנם, אל גן העדן ולא אל הגיהנום, תפיסה זו תורמת גם בהתמודדות מאמיניה עם מות הקרובים להם בכך שהם מאמינים שהם נמצאים בעולם שכולו טוב
אצל אפלטון מובעת דיעה זו, למשל, בדיאלוג גורגיאס
כל אדם שסיים חייו בצדק ובחסידות עובר אחרי מותו אל אי השלווים ושוכן באושר שלם ...ומי (שסיים חייו) בעוול וברשע הולך לכלא השילום והדין הנקרא טארטרוס – תרגום יוסף ליבס
מוות קליני
מאחר שבעת המוות הקליני עדיין קיימים תפקודים של המוח, יכול האדם לעתים לחזור לתפקוד גופני וקוגניטיבי מלא, ולדווח את שחווה. קיימים דיווחים שונים, אצל אנשים שחוו מוות קליני וחזרו לחיים, על חוויה חוץ גופית, ראיית אור לבן, הימשכות למנהרה וראיית אנשים קרובים שנפטרו. בשנת 1975 פרסם ד'"ר ריימונד מודי (Raymond Moody), רופא צעיר שהתמחה בפסיכיאטריה, את הספר "החיים שלאחר החיים". ספר זה, המבוסס על מחקר איכותני שערך, מביא 150 עדויות של אנשים אשר נפגעו קשות ומתו מוות קליני, ואחר כך חזרו להכרתם, רובם חולים קשים או פצועי תאונה - שהוכרזו מתים אך נשארו בחיים כנסים רפואיים. העדים הרבים שהביא עמדו מאחורי עדותם, גם לאחר בדיקות חוזרות, ומבחינתם דיווחו על אירועי אמת. מודי, במחקרו, הביא עדויות בעלות מאפיינים דומים מרגעי הפטירה, וממה שלפי הטענה התרחש מיד אחר כך. בעדויות אלה חוזר התיאור של תחושת עזיבת הגוף הפיזי וריחוף, ראיית מנהרה ולעתים מעבר דרכה, אור חזק ובדרך-כלל לבן, וקיומה של ישות, שאינה בהכרח מוגדרת, השופעת אהבה ללא קץ, ששוחחה עמם והובנה על ידם, למרות שלא "דיברה" באופן מילולי
