הלכה ואמונה יהודית

התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי תורה, חמשת הספרים הראשונים של התנ"ך, והתורה שבעל פה - המשנה והתלמוד, כוללות את ההוראות ההלכתיות של היהדות, המצוות. עיקר ספרות הקודש היהודית היא דיון ופירוש של המצוות. אחרי חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכה הכוללים הלכות ומנהגים בלבד (שלא כמו התלמוד עצמו הכולל גם " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד דברים שאינם נוגעים להלכה) כמו "ספר הלכות גדולות" שנכתב בתקופת הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולם מסתמכות על דברי התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו עקב פירושים שונים בו. ביהדות יש תרי"ג (613) מצוות, המחולקות לרמ"ח (248) מצוות "עשה" ושס"ה (365) מצוות "לא-תעשה" בימי הביניים נעשו ניסיונות לחלוקה של המצוות. ישנה חלוקה רוחבית נוספת, בין מצוות ש"בין אדם לחברו" ומצוות ש"בין אדם למקום". יש הרואים ביהדות דת הלכתית ומשפטית בלבד, ובעת החדשה קמו הוגים ששללו את קיומם של 'עיקרי אמונה' ביהדות. עם זאת, מקובל לייחס ליהדות כמה וכמה יסודות אמונה. מפורסמת ביותר היא רשימתו של הרמב"ם הכוללת שלושה עשר עיקרים, ובראשם האמונה באל אחד, האמונה בהיותו מופשט ולא גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית של תורת משה. בין העיקרים הנוספים נמצאות האמונות בתחיית המתים, בעולם הבא ובמשיח

בריאת העולם על פי היהדות

על פי ספר בראשית נברא העולם בשישה ימים (אם כי המילה "יום" לא מתייחסת כאן בהכרח ליממה ראו עוד בערך תורה ומדע). בנוסף להם מתואר יום שביעי שבו שבת האל ממלאכתו. נהוג בלוח העברי למנות שנים לבריאת העולם, על-פי חשבון המופיע בספר סדר עולם (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). השנים נמנות בשיטת הגימטריה ולפיכך שנת התשס"ט היא השנה ה-5,769 לבריאת העולם, על-פי החשבון הנ"ל, ישנם פרשנים הסוברים שספירה זו מתחילה מסוף הבריאה, כלומר מיצירת אדם הראשון בשנת האפס לפי המתואר בספר בראשית, נברא האדם אחרון ביום השישי, ככתר הבריאה במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלהים) ולאחר בריאתו היה יום השביעי יום מנוחה - יום השבת

לגבי בריאת האישה מציג ספר בראשית שתי גרסאות: על פי האחת נבראו הגבר והאישה יחדיו, על פי האחרת, נברא הגבר קודם, והאשה נבראה מצלעו(גם כאן הדעות חלוקות: דעה אחת סוברת צלע מצלעות הריאה, והשנייה סוברת כי הזכר והנקבה היו גוף אחד, שפוצל לשניים; במובן צלע=צד). לאחר חטא עץ הדעת הם גורשו מגן עדן, וכך התחילה שושלת האדם. על פי חלק מחכמי ופרשני היהדות, כגון הרמב"ם וכל חכמי הקבלה, סיפור הבריאה וגן העדן הנו משל אלגורי-סימבולי הנכלל בסוד "מעשה בראשית", ואין להבינו כפשוטו
יסוד היהדות על פי התנ"ך, יסוד היהדות טמון במהפכתו של אברהם, המונותאיסט הראשון שעלה לארץ ישראל מאור כשדים, ולו הובטחה הקמת עם סגולה מזרעו, אשר יירש את ארץ ישראל - "ואעשך לגוי גדול". אברהם הוא גם הראשון שצווה לקיים מילה, שהפכה להלכה שנהוגה עד היום

לאחר שצאצאיו ירדו למצרים והפכו להיות עבדים, הם יצאו בהנהגתו של משה רבנו באותות ובמופתים משם לארץ ישראל וכבשוה והתנחלו בה. מעניין שלפי המקרא - הראשון שהגדיר את ישראל כעם היה דווקא פרעה שאמר "הן עם בני ישראל" על-פי האמונה היהודית, העם והדת הישראלית החלו להתקיים במתן התורה בהר סיני. על פי המקרא, התרבות היהודית לא התפתחה באופן רגיל והדרגתי, אלא ניתנה בפעם אחת בהבזק שמימי, לאנשים שהיו שקועים עד צוואר בתרבות האלילית של מצרים

לאחר מתן התורה בני ישראל נדדו ארבעים שנה במדבר, כעונש על רצונם לחזור למצרים מעט אחר יציאתם ממנה, ורק בתום אותה תקופה נכנסו צאצאיהם של יוצאי מצרים אל הארץ, שבאותה תקופה נקראה ארץ כנען. לפי המסורת, היהודים כבשו את כנען וחיו בה עד לשנת 586 לפנה"ס. באותה שנה יצאו היהודים לגלות בבל, גלות שנמשכה כ-70 שנה, אל ישראל הם שבו בעקבות הצהרת כורש מייסד האימפריה הפרסית: "מי בכם מכל עמו ה' אלוהיו עמו ויעל"
במסורת היהודית מתוארכת תחילת הגלות לזמן חורבן בית המקדש השני בשנת 70, אם כי כבר קודם לכן שועבדו היהודים לנציבי רומא, ואף שהאסון הגדול פקד את היישוב היהודי בארץ רק שישים שנה לאחר החורבן, בעקבות מרד בר כוכבא