הצדקה ממתיקה את הדינים, כאמרם זכרונים לברכה, כשיש
לאדם צער יתן צדקה, והצדקה הוי כמו שנותן שכר לדון, ועל ידי זה
הדינים ממתקים. כי הנוטל שכר לדון דיניו בטלים ספר המדות
למורנו הרב נחמן פרק המתקת דינין ד'. גדול העושה צדקה בסתר
יותר ממשה רבנו עליו השלום, כי אצל משה נאמר כי יגרתי מפני
האף והחמה, אבל אצל עושה צדקה בסתר נאמר מתן בסתר
מי שעושה חסד עם אוהבי ה' על ידי כך מתקן פגם הברית השמחה שבצדקה זה סימן על לב שלם עם השם יתברך כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד עבודה זרה, רחמנא לצלן הגוזז מנכסיו נצול מדינה של גהנם מי שנותן צדקה כאלו מביא קרבן בעת צרה מזכירין לו הצדקות שנתן על ידי צדקה נתכפר לאחאב מחצה גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה גדולה צדקה שבזכותה מקבל פני שכינה גדולה צדקה שנעשה מלוה לקדוש ברוך הוא, שנאמר מלוה ה' חונן דל
גדולה צדקה שמרומם מזלו של האדם שקולה צדקה כנגד כל המצוות חז"ל אמרו עשה צדקה עד שאתה מוצא ומצוי לך ועודך בידך
גן העדן מופיע במקרא (בראשית ב') כמקום שבו הוצב האדם על ידי אלוהים לאחר בריאתו, ובו נבראה חוה מצלעו. הגן היה מקום פורה, במקום ששמו "עדן" במזרח (מקדם) ובו נטע אלהים עצים נאים וטעימים. נהר היה משקה אותו, ומתפצל אחרי כן לארבע ראשים ומשקה את כל שאר העולם
במרכז הגן ניצבו שני עצים: עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים. האדם צווה לעבוד בגן ולשמור אותו, וקיבל רשות לאכול מכל פירותיו מלבד מפרי עץ הדעת פן ימות.
חוה שעדיין לא נבראה בזמן הצו ושמעה אותו מהאדם מקול שני, פותתה על ידי הנחש המתואר כערום בכל חיות השדה לאכול מפריו, לאחר שטען באוזניה, כי האוכל אותו מחכים ועיניו נפקחות לדעת טוב ורע, ואכן מתואר כי חוה ראתה כי עץ הדעת הוא מרהיב עין, טעים, ומחכים ולאחר שאכלה ממנו ומשלא מתה במקום, פיתתה גם את אדם, ואכן כפי אמירתו של הנחש לאחר אכילת פרי עץ הדעת נפקחו עיניהם של אדם וחוה, נוכחו אדם וחוה שהם עירומים, ותפרו לעצמם בגד קל וחגורות מעלה תאנה
כעונש על הפרת הציווי ואכילת פרי עץ הדעת הם גורשו מן הגן וקוללו בקללות שונות. הנחש קולל בכך שיקוצצו רגליו, ושהוא יזחל על גחונו. האדם קולל בכך שפוריותה של האדמה נפגמה והוא יאלץ לעבוד הרבה יותר קשה על מנת להתקיים וחוה קוללה בקושי הריון ולידה ובכך שהאדם ישלוט בה. מלאכים המכונים כרובים וחרב מתהפכת הושמו בשער הגן, על מנת לחסום מאדם וחוה לחזור ולאכול מעץ החיים
בעקבות הסיפור המקראי
על בסיס סיפור זה התפתחו מסורות שונות בדתות המונותיאסטיות. כאמור, גן העדן נחשב בדרך כלל כמקום שאליו מגיעים הצדיקים לאחר מותם, והוא המקום שבו הם מקבלים את גמולם. גמול זה מתואר במקורות שונים באופנים שונים בהתאם לתפיסות השונות של המחברים. בנצרות וביהדות מודגשים תענוגות רוחניים, ואילו באסלאם מודגשים תענוגות גשמיים כמו מזון ואפילו מין
בדרך כלל מתוארים כי נשמות הצדיקים שוכנים במקום זה, ולעתים מתוארים גם המלאכים, או לפחות חלקם, כשוכנים במקום זה.
לצד מסורות אלה מצויות מסורות לפיהן גן העדן הוא מקום ארצי שמצוי אי שם במזרח (בדרך כלל), שכיום לא ניתן להגיע אליו, אולם גם סביבותיו הן פוריות עד היום. בחלק מהמסורות האלה גן העדן נקשר במסורות אודות ארצות אגדתיות אחרות כמו קוקניה או ארצו של פרסטר ג'ון
לאורך ימי הביניים היו נסיונות רבים לזהות את מיקומו של גן העדן הארצי ולהגיע אליו, וישנם אפילו אנשים שטענו שראו אותו. חשוב לציין שהמסורות אודות גן העדן הארצי אינן סותרות בהכרח את המסורות אודות גן העדן השמימי, ולעתים מתוארים גם קשרי מעבר בין שני המקומות
מסורות אחרות טוענות שסיפור גן העדן אינו אלא אלגוריה או משל למצב של תום ושל אושר ושלמות, שהאדם איבד בשל נטיתו לחטא, שמפורש בדרך כלל כחטא של גאווה. לחטא הקדמון ולמצב השלמות של האדם בגן העדן נודעה חשיבות רבה במסורת הנוצרית במיוחד, ויצירות אומנות וספרות רבות הוקדשו לו
גן עדן
גן העדן ביהדות, בנצרות ובאסלאם הוא שמו של מקום שבו חיו אדם וחוה לפני החטא הקדמון. יש המאמינים כי זה החלק בעולם הבא שאליו מגיעים הצדיקים לאחר מותם, בניגוד לגיהנום, שאליו מגיעים החוטאים. גן העדן מופיע במקרא (בראשית ב') כמקום שבו הוצב האדם על ידי אלוהים לאחר בריאתו, ובו נבראה חוה מצלעו. הגן היה מקום פורה, במקום ששמו "עדן" במזרח (מקדם) ובו נטע אלהים עצים נאים וטעימים. נהר היה משקה אותו, ומתפצל אחרי כן לארבע ראשים ומשקה את כל שאר העולם. במרכז הגן ניצבו שני עצים: עץ הדעת טוב ורע ועץ החיים. האדם צווה לעבוד בגן ולשמור אותו, וקיבל רשות לאכול מכל פירותיו מלבד מפרי עץ הדעת פן ימות. חוה שעדיין לא נבראה בזמן הצו ושמעה אותו מהאדם מקול שני, פותתה על ידי הנחש המתואר כערום בכל חיות השדה לאכול מפריו, לאחר שטען באוזניה, כי האוכל אותו מחכים ועיניו נפקחות לדעת טוב ורע, ואכן מתואר כי חוה ראתה כי עץ הדעת הוא מרהיב עין, טעים, ומחכים ולאחר שאכלה ממנו ומשלא מתה במקום, פיתתה גם את אדם, ואכן כפי אמירתו של הנחש לאחר אכילת פרי עץ הדעת נפקחו עיניהם של אדם וחוה, נוכחו אדם וחוה שהם עירומים, ותפרו לעצמם בגד קל וחגורות מעלה תאנה
