מידע יהודי - הנחת תפילין - כיצד מייצרים תפילין לחץ כאן

?מה זה תפילין

התפילין, המוזכרות בתורה כ'טוֹטָפוֹת', הונחו על ידי יהודים גם בזמן העתיק. למעשה, בתקופת בית המקדש השני נהגו גדולי החכמים להלך עם תפילין במשך היום כולו ולא רק בתפילת שחרית. בחפירות ארכיאולוגיות בקומראן ובמצדה נמצאו תפילין עתיקות מן המאה ה-1 לספירה, וכן נמצאו במערות מסתור במדבר יהודה תפילין מימי מרד בר-כוכבא במאה ה-2 לספירה. תפילין עתיקות אלה זהות כמעט לחלוטין לתפילין המוכרות לנו היום. החל מתקופת הגאונים (מאות 6-10 לספירה) היתה מחלוקת בין גדולי הדור האשכנזים לגבי סדר הכתיבה הנכון של פרשיות התורה שבתפילין

בהתאם לאותה מחלוקת קיימים עד היום שני סוגי תפילין: תפילין נוסח רש"י (ר' שלמה יצחקי, המאה ה-11, מבכירי פרשני התורה והתלמוד) ותפילין נוסח רבנו תם (שהיה נכדו של רש"י). רוב התפילין הנמצאות בשימוש היום הן תפילין בנוסח רש"י. במקורות רבניים מאוחרים יותר נחשבים התפילין גם כמעין קמעות בעלי כוח הגנה על האדם מפני החטא. זו גם הפרשנות למיקום התפילין – תפילין של יד סמוכים ללב ותפילין של ראש סמוכים למוח, על מנת שגם שכלו של האדם וגם רגשותיו יהיו מכוונים כלפי מעלה

כלפי חוץ נראות התפילין כשתי קופסאות שחורות המחוברות לרצועות עור שחורות וארוכות. בתוך הקופסאות הללו חבויות מגילות קלף מגולגלות ובהן פרשיות מן התורה המתארות את הקשר בין עַם ישראל לאלוהיו. הקופסה האחת מכילה 'תפילין של יד' המונחות בשעת התפילה על היד, ובאחרת מצויות 'תפילין של ראש' אותן מניחים במרכז המצח

בתוך כל אחת מן הקופסאות הללו חבויות מגילות קלף מגולגלות, עליהן כתובות בדיו 4 פרשיות מן התורה המתארות את הקשר בין עם ישראל לאלוהיו ואת מצוות הנחת התפילין (בתפילי היד מצוי קלף יחיד לפרשיות כולן, ובתפילי הראש 4 ניירות קלף שונים). מומלץ לקרוא יחדיו את הפרשיות הללו ולחפש את האזכורים לתפילין בכל אחת מהן. בפרשה הראשונה מספר שמות (פרק י"ג פסוקים 1-10) תמצאו את התפילין כאות וזיכרון הנמצאים על ידיו של אדם (תפילין של יד) ובין עיניו (תפילין של ראש): "וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל יָדְךָ וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת אֲדֹנָי בְּפִיךָ". מה בדיוק מזכירים לנו התפילין? את זאת תמצאו בפרשיה השנייה (ספר שמות, פרק י"ג פסוקים 11-16): "וְהָיָה לְאוֹת עַל יָדְכָה [יָדְךָ] וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ, כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ אֲדֹנָי מִמִּצְרָיִם". כלומר, בהנחת התפילין אנו זוכרים את יציאת מצרים בה נהיינו לעם, את הגאולה ואת הכניסה לארץ ישראל. בפרשיה השלישית (ספר דברים, פרק ו', פסוקים 4-10) תמצאו את הכרזת האמונה: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ אֲדֹנָי אֶחָד" ואילו בפרשיה האחרונה (ספר דברים, פרק י"א, פסוקים 13-21) תפגשו בתפילין בהקשר של שכר ועונש על קיום המצוות

מתי ואיפה את אירוע הנחת התפילין ניתן לחגוג בכל מקום שנראה לכם (בית, בית כנסת, אולם, הכותל המערבי) ובפורום מצומצם או נרחב. את האירוע ניתן להצמיד לתפילת שחרית, הזמן הטבעי להנחת תפילין, ובכל מקרה יש לתכננו לשעות האור ולא לשעות החשיכה. תפילין אין מניחים בשבתות ובחלק מן החגים ולכן אירוע הנחת התפילין אינו מסתדר ביחד עם אירוע של עליה לתורה בבית הכנסת בשבת. אם אתם רוצים גם בטקס של הנחת תפילין וגם בקריאה בתורה תוכלו להפריד בין שני האירועים או לערוך אירוע משותף ביום שני או חמישי בשבוע, שגם בהם נערכת קריאה מקוצרת בתורה בתפילת הבוקר

אם אירוע הנחת התפילין הוא עבורכם אירוע חד-פעמי בבר המצוה, מקובל לעורכו מיד לאחר שמלאו 13 שנה. לעומת זאת, במשפחות מסורתיות ודתיות אשר בהן מקפידים על הנחת התפילין בכל ימות החול מבר המצוה ואילך, נוהגים לערוך את הנחת התפילין הראשונה לפחות חודש לפני גיל 13, ואצל הספרדים אף שנה לפני בר המצוה, כדי להתרגל ולהתחנך לכך לפני מעוד החיוב

הצטיידות בתפילין

אם תרצו בכך, תוכלו לקנות סט תפילין כמתנה לכבוד בר המצוה, מתנה שתמשיך ותלווה אתכם במשך כל החיים. ניתן לרכוש תפילין חדשות וניתן להעביר מאב או סב תפילין העוברות בירושה במשפחה. התפילין נשמרות בתוך שקית בד שגם אותה ניתן לרכוש בחנויות היודאיקה

אם אינכם מעוניינים או שאינכם יכולים לקנות תפילין משלכם, תוכלו לשאול תפילין לצורך האירוע מבן משפחה או מבית הכנסת הקרוב. אם עורכים את האירוע בכותל, יספקו לכם שם את התפילין בשמחה

מהלך הטקס

מוציאים את ה'תפילין של יד' מן הנרתיק (קופסת הפלסטיק החיצונית) ומניחים את הקופסא הפנימית, 'בית התפילין', על השריר שבחלק העליון של זרוע שמאל (ושמאליים על זרוע ימין), שתי אצבעות מעל המרפק. מטים את היד לכיוון הלב ומברכים (אשכנזים בעמידה, עדות המזרח בישיבה): "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִיוָּנוּ לְהָנִיחַ תְּפִילִּין". לאחר הברכה כורכים את רצועת התפילין על האמה 7 פעמים בשבעה סיבובים, אשכנזים קושרים את הלולאה בחלק הפנימי של הזרוע ומסובבים את הרצועה לכיוון הגוף. בעדות המזרח קושרים את הלולאה בחלק החיצוני של הזרוע ומסובבים את הרצועה מן הגוף כלפי חוץ

כעת מוציאין 'תפילין של ראש' מן הנרתיק, מניחים אותן על השערות שמעל למצח, בין העיניים, ומברכים (כולם בעמידה): "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו עַל מִצְוַת תְּפִילִּין". מהדקים את הרצועות בעורף, ויש האומרים: "בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לעוֹלָם וָעֶד". אם יש שעון על היד מורידים אותו, כורכים את רצועת ה'תפילין של יד' על האצבע האמצעית של יד שמאל (ושמאליים של יד ימין) 3 פעמים

במהלך הכריכה אומרים את הפסוק המעיד על הקשר החזק שבין עם ישראל לאלוהיו: "וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי לְעוֹלָם, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בְּצֶדֶק וּבְמִשְׁפָּט וּבְחֶסֶד וּבְרַחֲמִים, וְאֵרַשְׂתִּיךְ לִי בֶּאֱמוּנָה, וְיָדַעַתְּ אֶת אֲדֹנָי" (הושע ב' 21-22). כריכת הרצועה על כף היד יוצרת את דמותה של האות ש' בין גב היד ובסיס היד, אצל אשכנזים בסיס הש' בצד האגודל, בעדות המזרח בצד הזרת

ש' היא תחילת השם 'שַׁדַי', כלומר ? 'אלוהים' והיא חרוטה גם על בית ה'תפילין של ראש' עצמם. לאחר התפילה חולצים את התפילין על ידי שמשחררים את רצועת האצבע, מורידים את תפילי הראש בעמידה, ביד שמאל, ומאחסנים אותן בנרתיק ובשקית. תפילין של יד חולצים בני עדות המזרח בישיבה ואשכנזים בעמידה

התעטפות בטלית

הטלית, הנראית כעין צעיף או שמיכה, עשויה בדרך-כלל מצמר לבן עם פסים בתכלת או בשחור. לטלית ארבעה קצוות שלכל אחד מהם מחוברים גדילים שחוטיהם נקשרים בקשירה סמלית על-פי כללים מסוימים והם נקראים 'ציצית', יש להבחין בין 'טלית קטן' שהיא מעין גופיה שלקצותיה ציציות הנלבשת מתחת לבגדים, לבין 'טלית גדול' הנלבשת מעל לבגדים בשעת התפילה

על-פי פסוקי התורה לפחות אחד מפתילי הציצית צריך להיות בצבע תכלת, שהיה מופק ככל הנראה מחילזון קדום. כיום, כאשר לא ברור כיצד להפיק את הצבע, משתמש רוב הציבור בציציות לבנות. מקור מצוות הציצית בתורה בספר במדבר ט"ו 38-39: "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת". ובספר דברים כ"ב 12: " גְּדִלִים תַּעֲשֶׂה לָּךְ עַל אַרְבַּע כַּנְפוֹת כְּסוּתְךָ אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ". הטלית משמשת במסורת היהודית כתזכורת ללובשים אותה לקיים את מצוות התורה, בשל האופן בו היא עוטפת את הגוף כולו במצוות

הטלית גם מעניקה תחושה של הגנה ושל חיבוק 'תחת כנפי השכינה'. עם השנים הפכה הטלית לאחד הסמלים הבולטים ביותר של היהדות ושל התפילה היהודית עד כדי כך שמראה הטלית הלבנה ופתיל התכלת שבה היוו את ההשראה לצורתו של דגל ישראל - בד לבן עם פסי תכלת

הצטיידות בטלית

תוכלו להשתמש בטלית של קרוב משפחה או בטלית הנמצאת בבית הכנסת. בעדות המזרח ואצל יוצאי גרמניה נהוג כי נערים מתחילים להתעטף בטלית בשעת התפילות החל מבר המצוה שלהם, ולכן מומלץ לקנות טלית משל עצמכם (כדאי לקנות טלית קטנה, המותאמת לגובה שלכם). רוב האשכנזים נוהגים להתעטף בטלית באופן קבוע רק לאחר נישואיהם ולכן מומלץ להשתמש בטלית אחרת הנמצאת במשפחה או בבית הכנסת

לימוד ותרגול

מומלץ לנסות את ההתעטפות בטלית עוד בבית בטרם האירוע (הנחת תפילין או עליה לתורה) כדי לחוש את מגע הבד על הגוף וללמוד איך לעטות את הטלית מבלי להיתקל בה ולמעוד. » מהלך הטקס: פורשים את הטלית כמו שמיכה מאחורי הגב, מתעטפים בה מעל הראש והגוף

ומברכים: "בָּרוּךְ אַתָּה אֲדֹנָי אֱלוֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְווֹתָיו וְצִיוָּנוּ לְהִתְעַטֵּף בְּצִיצִית". לאחר הברכה מורידים את הטלית מן הראש ומסדרים את קצותיה על הכתפיים להמשך התפילה