מפורסמים מדברים על יהדות: מנשה נוי, השופטת דליה דורנר, ג. יפית , קובי אריאלי, שלמה גרוניך, ברוך דגו ועוד

סינמה לייט -שיחות סלון על יהדות, פילוסופיה ופרשת השבוע

הכל אודות הבעל שם טוב, החפץ חיים,הרבי מלובביץ ועוד

הורדת התורה, התלמוד, המשנה ועוד. כל הספרים עם כל הפירושים אצלך במחשב בקליק אחד

תורה נביאים וכתובים. כ"ד כתבי הקודש. ראשי התיבות של תורה נביאים וכתובים. שמם של 24 כתבי הקודש. חמשת חומשי התורה הם: בראשית, שמות, ויקרא, במדבר, דברים. ספרי הנביאים כוללים: יהושע, שופטים, שמואל, מלכים, ישעיהו וירמיהו, יחזקאל ותרי עשר. ספרי הכתובים כוללים: תהילים, משלי, איוב, דניאל עזרא ונחמיה, דברי הימים. מגילות רות, אסתר, איכה, קהלת ושיר השירים. חמשת חומשי התורה מחולקים לפרשות. מדי שבת קוראים פרשה אחת הנקראת "פרשת השבוע", ולאחריה קוראים פרק מנביאים הנקרא הפטרה: הורדת ספר תנ"ך מלא מנוקד למחשב

משנה בלימוד זה אין ההלכה קשורה לפסוק, אלא מאורגנת סביב נושא קבוע שהמשנה עוסקת בכל פרטיו. הסיבה ללימוד בדרך זו הייתה בעיקר מפני ריבוי ההלכות הקשורות לתורה בקשר רופף. נתרבו הלכות שאינן נובעות במישרין מן הכתוב, והן הוסמכו לפסוק העוסק באותו נושא. כך נתפתחה הלכה שאינה תלויה כלל בכתוב, והיא המשנה. טעם נוסף לאופן לימוד זה הוא שיש דינים המפוזרים במקומות שונים בתורה. דיני שבת, לדוגמה, הוזכרו בתורה בעשרה מקומות. אילו היינו לומדים את דיני שבת מן התורה, היה הלימוד מקוטע וקשה. מה גם שחלק גדול מדיני שבת אינם מדאורייתא, ואינם נקשרים אף לאחד מפסוקי התורה.דרך הלימוד של המשנה הפכה להיות דרך הלימוד הראשית. עם זאת לא התבטלה כליל דרך המדרש. המדרש ליווה את המשנה בדרכה, כמו שהתלמוד ליווה את המשנה:  להורדה למחשב ששה סדורי משנה

תוספתא לפי מסורת החכמים התוספתא היא משנת ר' חייא הגדול או ר' חייא רבה בר אבא בר אחא. התוספתא שלנו כוללת גם הברייתות שסדר ר' אושעיא בר חמא בר ביסנא מקיסרין. יש לשער כי הסידור האחרון של התוספתא נעשה ע"י סבוראים שהוסיפו בה הוספות ואגדות, והיא התוספתא שלנו. התוספתא מחולקת לששה סדרים. שמות המסכתות כמו במשניות ורק מסכת יומא נקראת יום הכיפורים. חסרות תוספתא המסכתות: אבות, קינין, מדות ותמיד: להורדה למחשב שישה סדרי תוספתא

תלמוד ירושלמי לאחר חתימת המשנה המשיכו דורות האמוראים לעסוק בדברי המשנה ובדברי הקבצים שנשארו מחוץ לה ("ברייתות"). בשני מרכזים עסקו בלימוד: בבבל ובארץ ישראל. פרי עבודתם של ארבעה דורות אמוראים שבארץ ישראל שימש לבניין התלמוד הירושלמי. הקשר בין מרכזי התורה שבבל למרכזי התורה בארץ ישראל נעשה על ידי ה"נחותאי": רבי ירמיה ורבי זירא עלו מבבל לארץ ישראל, עולא, רב דימי ורבין ירדו מארץ ישראל לבבל. אלה ואחרים הביאו אתם את תורת מקומם למקום אליו הלכו, ומשום כך מכיל הבבלי דברים רבים מתורתם של אמוראי ארץ ישראל, והירושלמי מתורתם של אמוראי בבל. (האמוראים הארץ ישראלים, רבי יוחנן וריש לקיש, מוזכרים הרבה מאוד בבבלי, ורב ושמואל, אמוראי בבל, מוזכרים בירושלמי. רב היה זה שהוריד את המשנה לבבל, בשנת 219 לספירה). לשונו של הבבלי שונה מלשונו של הירושלמי. למשל: יהודה שבתלמוד הבבלי נכתב בירושלמי "יודה" או "יודן". "אלעזר" - "לעזר". "עקיבא" - "קיבה". גם הארמית של התלמוד הירושלמי שונה מזו של הבבלי: בבבל דיברו בניב הארמי המזרחי, ואילו בארץ ישראל דיברו בניב הארמי המערבי  להורדה למחשב תלמוד ירושלמי

תלמוד בבלי - הספר הראשי של התורה שבעל פה לאחר חתימת המשנה על ידי רבי יהודה הנשיא נסתיימה תקופת התנאים והחלה תקופת האמוראים. עיקר פעלם של האמוראים היה לפרש את תורתם של התנאים: משנה וברייתות. המשנה נחשבה לספר הלכה מוסמך, ונמנעו מלחלוק עליה. האמוראים פירשו את המשניות, תירצו סתירות בין מקורות תנאיים, הסיקו מן המשניות עקרונות והלכות חדשים, תיקנו תקנות, קבעו מנהגים, קבעו כללי פסיקה, ואף עסקו בתחומי האגדה. תמצית דברי האמוראים מרוכזים בתלמודים: הירושלמי והבבלי. האמוראים פעלו בשני מרכזים: בארץ ישראל ובבבל. אמוראי ארץ ישראל קיבלו את התואר רבי, ואמוראי בבל את התואר רב. נוהגים למנות חמישה דורות של אמוראים בארץ ישראל, ושבעה בבבל. גדול אמוראי א"י היה, כאמור, רבי יוחנן, שפעל בטבריה בדור השני. הוא הניח את יסודות התלמוד הירושלמי, שנסתיים בסוף המאה ה- 4. גדולי אמוראי בבל הם רב ושמואל. בואו של רב לבבל חיזק מאוד את לימוד התורה: "מיום שירד רב לבבל עשינו את עצמנו כארץ ישראל לכל דבר". על רב אשי ורבינא הראשון, מאחרוני האמוראים, נאמר בתלמוד הבבלי שהם "סוף הוראה", וייחסו להם את עריכת התלמוד הבבלי בסוף המאה ה- 5. אך גם דבריהם של חכמי דורות שאחריהם נכנסו לתלמוד, ודורות אלה הם שסיימו את עריכת התלמוד להורדה למחשב תלמוד בבלי - גמרא

משנה תורה ובשמו הידוע היד החזקה הוא חיבור הלכתי מונומנטלי וחשוב ביותר שכתב הרמב"ם. החיבור הוא גולת הכותרת של כתביו ההלכתיים של הרמב"ם, והוא אחת היצירות המקיפות, המסודרת והמשפיעות ביותר של התורה שבעל פה בתולדות העם היהודי. למרות הסדר הקפדני בו מצטיין החיבור, הוא מתאפיין בהיעדר מקורות לפסקים המופיעים בו - עובדה שהביאה לכמות גדולה של חיבורים פרשניים שנכתבו סביבו הרמב"ם קרא לספרו בשם 'משנה תורה', לדבריו: "לפי שאדם קורא תורה שבכתב תחילה, ואחר כך קורא בזה, ויודע ממנו תורה שבעל פה כולה, ואינו צריך לקרות ספר אחר ביניהם" הקדמה למשנה תורה. גדולי ישראל, ובייחוד הראב"ד, נרתעו משמו הנועז של הספר כשני לתורה. הראב"ד מתח על הספר ביקורת חריפה, ובין השאר על שם הספר. טענתו הייתה שיומרני מצדו של הרמב"ם להחליף את כל הספרים שקדמו לו. מסיבה זו, נפוץ יותר השימוש בכינוי הנוסף של הספר - היד החזקה על שם ארבעה עשר הספרים הכלולים בו, וכשמו של הפסוק האחרון בתורה "ולכל היד החזקה, ולכל המורא הגדול, אשר עשה משה לעיני כל ישראל: היד החזקה - של הרמב"ם

שולחן ערוך הוא ספר ההלכה הבסיסי שכתב ר' יוסף קארו בצפת ונדפס לראשונה בוונציה בשנת ה'שכ"ה - 1565, ועליו מתבססים ומסתמכים מרבית הפוסקים מזמנו והלאה. כיום, נוהגים רוב רבני ישראל לפסוק הלכות על פי ספר זה. ר' יוסף קארו כותב בעצמו מהי מטרת הספר. בעקבות ריבוי הדעות והמחלוקות בקרב הפוסקים נוצר בלבול רב בקרב העם מהי הדרך הנכונה לנהוג. לפיכך הוא נאלץ לכתוב ספר שיכריע בכל הדעות וייתן הנהגה ברורה לכל ישראל. המחבר כלל בספר זה רק הלכות מעשיות לימינו אלו, שבהם אין בית המקדש קיים. מסיבה זו, הלכות רבות כמו הלכות טומאה וטהרה, קורבנות, וחלק מהמצוות התלויות בארץ לא מופיעות בספר. זאת בניגוד לספרו של הרמב"ם, "משנה תורה", שמקיף את התורה כולה וכולל את כל תרי"ג המצוות, גם אלה שאינן רלוונטיות לימינו. הספר מתבסס על ספרו של ר' יעקב בן הרא"ש ("בעל הטורים") הנקרא "ארבעה טורים", ומכונה גם "טור". על ה"ארבעה טורים" כתב ר' יוסף קארו פירוש בשם "בית יוסף". מכיוון שה"בית יוסף" היה גדוש בפלפולים למדניים, קשה היה להסיק הלכה תוך לימוד בספר. לפיכך סגנן שוב המחבר את דבריו בצורת הלכות הלכות, על-מנת לאפשר פסק הלכה ברור. כמו כן מטרת השולחן ערוך הייתה לאפשר חזרה כל שלושים יום על הבית יוסף - כל הספר

רוצים לדעת וללמוד עוד? צרו עמנו קשר 2284260 052

אתר סולנט הינו חוקי לחלוטין, הסרט המוצג בדף זה לא מאוחסן ולא משודר משרתנו