האדמו"ר הזקן, חג הסוכות ומלך האריות

רוצים לדעת וללמוד עוד? צרו עמנו קשר 2284260 052

לתורת הסוד | שיעורי גמרא | הדרך לגן עדן | תניא וחסידות

חג הסוכות , חג סוכות מתחיל חמישה ימים לאחר יום הכיפורים. לחג הסוכות קוראים בשמו "חג סוכות" משום שבימי החג נהוג לשבת בתוך סוכה. קוראים לו גם "חג האסיף" משום שהוא חל לאחר שנאספה תבואת הקיץ וחוגגים את ברכת היבול

למה יושבים בסוכה - כדי להבין למה אנו יושבים בסוכה עלינו להבין תחילה את מחלוקתם של רבי אליעזר ורבי עקיבא במסכת סוכה (יא, ע"ב), בשאלת משמעה של האמירה המקראית (ויק' כג מג):"למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". לדידו של ר' אליעזר, אין כוונת אותן 'סוכות', אלא ל'ענני כבוד', וכנגד אותם ענני כבוד שבהם הושיב הקב"ה את ישראל בצאתם ממצרים, יושבים אנו היום בסוכות 'ממש'. לעומת זאת, לדידו של ר' עקיבא, בסוכות 'ממש' ישבו בני ישראל ביציאתם ממצרים, וכנגד אותן סוכות 'ממש' יושבים גם אנו לדורות בסוכות 'ממש'. ובמילים פשוטות גם גדולי החכמים לא יודעים למה בדיוק נהוגים לשבת בסוכה. יש המיחסים זאת ככבוד למעשיו של ה' כלפי בני ישראל ויש המפרשים זאת לזכר אותם ימים שבני ישראל ישבו בסוכה בצאתם ממצרים

ארבעת המינים - סמל החג ואחדות העם - כל אחד מארבעת-המינים מאופיין בתכונות מיוחדות, ויחד הם מסמלים את עם- ישראל. אתרוג - יש בו טעם (בהיותו פרי) וגם ריח טוב. לולב - טעם יש לו (פרי התמר) אך ריח אין לו. הדס - יש לו ריח אך אין לו טעם. ערבה - אין לה לא טעם ולא ריח. חלוקה זו מסמלת את כל הסוגים שבעם-ישראל: טעם וריח - אלה היהודים, שיש בהם גם תורה וגם מעשים טובים. טעם בלי ריח - יהודים בעלי תורה, שאינם עוסקים כל-כך במעשים טובים. ריח בלי טעם - בעלי מעשים טובים, אך אין להם תורה. לא טעם ולא ריח - אלה היהודים, שלא הגיעו לא לתורה ולא למעשים טובים. בכך למעשה מקבלת התורה את כל היהודים באשר הם וללא תנאים. גם את החילוניים וגם את הדתיים, גם כאלה שלא עושים מעשים טובים וגם את אלה שעושים מעשים טובים - כל היהודים באותה הסירה

הסוכה היא המצווה העיקרית של החג

הסוכה צרכיה להיות עשויה משלוש דפנות לפחות העשויות מחומר חזק וקשיח. הסך צריך להיות צפוף, כך ששטח הסוכה יהיה מוצל היטב. ובלילה החג הראשון מצווה לאכול בסוכה. בדרך הישיבה בסוכה, אנו משחזרים את הסוכות של אבותינו, אשר חיו במדבר 40 שנה וגרו בסוכות

אושפיזין - ברוכים הבאים. אירוח הוא נושא מרכזי בחגיגות הסוכות. הרבה אנשים, בתי כנסת וקהילות עושים מאמצים גדולים לארח, ולפתוח את סוכותיהם לאחרים - המסמל סימן לברכה במהלך השנה. ימי הישיבה בסוכה נקראים "אושפיזין". ומקובל ליחס לכל יום את אחד מאבותינו המבקר אותנו בסוכה: ביום הראשון - אברהם, ביום השני - יצחק, ביום השלישי - יעקב, ביום הרביעי - יוסף, ביום החמישי - משה, ביום השישי - אהרון, ביום השביעי - דוד

מצוות ארבעת המינים בכל ימי החג חוץ מבשבת. לפני שקיעת השמש אוחזים ביד ימין את הלולב עם ההדסים והערבות ומברכים על "נטילת לולב", ביד שמאל אוחזים את האתרוג ומברכים - שהחיינו

מצוות בית השואבה זכר לשמחה שהיתה בבית המקדש. זוהי מצווה האומרת שיש לשמוח בחג. בימי בית שני, היו עורכים בלילות חג-האסיף חגיגות גדולות, שהיו מכונות "שמחת בית השואבה". במרכזה של החגיגה עמד טכס "נסוך המים" כתפילה לה' להורדת גשמים (גשמי ברכה). רמז לקשר בין השנים מוצאים בפסוק "ושאבתם מים בששון" (ישעיהו פרק יב, פסוק ג). החגיגה נערכה בכל ערב מערבי חול המועד. המשנה השאירה לנו תיאור מדויק של החגיגה: "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה - לא ראה שמחה מימיו." מכאן באה האימרה "שמחת בית השואבה

חביטת ערבות - בסיום תפילת השחרית נהוג לחבות בקרקע חמש ערבות אגודות יחד. מכאן בא הכינוי: "ערבה חבוטה" - משל לאדם זקן ותשוש, שאבד ערכו

הושענא רבה - ביום השביעי של חג הסוכות מברכים יותר מכל יום בפיוטי תפילות שמקורם במילים הושענא. על פי המסורת ביום השביעי הוא סוף חתימת דינו של האדם, כלומר יום גזר הדין. חכמי דת אומרים כי במסורת היהודית נחשב בדרך כלל יום הכיפורים כתאריך גמר דין האדם, כנראה, משום היותו יום כפרה, ואולם, קבעו חכמים כי לעתים הדין מפוצל, ראשיתו בראש השנה, וחתימתו בחג הסוכות, ביום הושענא רבה

מכאן, כל התקופה שבין ראש השנה ליום האחרון של החג היא תקופה שאפשר עדיין להשפיע על כך, שגזר הדין של האדם יהיה לטובה