ספר התניא הוא ספר של יחידות , ויש בו תשובות על כל השאלות
אדמו"ר הזקן מבאר בהקדמה של ספר התניא, שספר זה מחליף את ענין קבלת הדרכה בעת ה"יחידות", וכלולות בו תשובות לכל השאלות בעבודת השם
מן השמים הסכימו
רבינו בעצמו לא קרא את שם הספר "תניא", ורק מן השמים הסכימו לשם זה. ורבני קראקא וזאלקווא כותבים בהסכמתם אשר פי ה' יקבנו "תניא קדישא" ומכונה בשם ספר "תניא". זאת אומרת, דבין בישיבה של מעלה ובין בישיבה של מטה הסכימו לקוראו בשם זה "תניא קדישא
מכריתה את הקליפה הקשה
כ"ק אדמו"ר הצ"צ אמר: ישנה קליפה שנקראת בשם "תניא" שמנגדת ללימוד רזין דאורייתא (וההתנגדות היא, משום שהקליפה יודעת שעי"ז מקרבים את הגאולה). ובפתיחה זו (במילה "תניא") נתכווין רבינו הזקן (ועד"ז באידרא רבא בזח"ג קכ"ז,ב) להחליש ולבטל קליפה זו. ובמילא, לקרב ולהביא בפועל את הגאולה
כלי ל"כי ה' אלקיך אש אכלה הוא"
ביום ט' כסליו תקנ"ד סיים אדמוה"ז לכתוב את פרק נ"ג בתניא, ואז התוועד הוד כ"ק אדמו"ר האמצעי עם החסידים כל הלילה, ותוכן השיחה היה, שמה שאמר רשב"י שהוא יכול לקבל על עצמו את כל משך הזמן מאברהם אבינו עליו השלום עד לתקופתו, וגילה ענינו של ל"ג בעומר, הוד שבהוד, פנימיות התורה - זהו הענין שהרבי, הוד כ"ק רבנו הזקן, סידר את התניא בנ"ג פרקים, שכן זהו "גן" נעול לחיצוניות של חסידות, וה"תניא" הוא המעורר והכלי לקבלה ל"הוי' אלקיך אש אוכלה הוא
דרך חיים לגדולים וקטנים
ספר התניא של רבינו "ספר של בינונים", בהסבריו השונים לדרכי החיים, כיצד צריך יהודי לחיות בענינים גופניים ורוחניים, וסוגי העצות איך למצוא מומי בני אדם ולתקנם - פתח את עיניהם של עשרות אלפי יהודים בעולם הרחב בכל תפוצות ישראל, בגולה ובארץ ישראל. ספר התניא היה לספר דרך החיים לגדולים וקטנים: איך שהגאון הגדול ביותר מוכרח להיות עובד ה', ואיך היהודי הפשוט ביותר יכול להיות עובד השם
ענינים העמוקים בשכל אנושי
התניא נכתב כענין שכלי (כלומר, שהענינים העמוקים בפנימיות התורה ירדו להתלבש בשכל אנושי). מזה שאדמוה"ז הבהיר הכל והסביר כל דבר, רואים שנכתב באופן שכלי. ואחרי כל העילויים שידועים לנו על התניא שאין למעלה ממנו, ומ"מ הוא הנהגה שכלית. מכיון שהתניא הוא היסוד של תורת החסידות, והוא לדורי דורות, וחסידות היא התלבשות אלקות בשכל, לכן כתב אדמוה"ז את התניא באופן כזה
מדויק באותיות
בספר התניא הלשון מדויק באותיות, וצריכים שימת לב מיוחדת בפירוש המלות וכוונותיהן גם כאשר ישנו כפל הענין במלות שונות
?מה זה תניא
ספר התניא שנקרא גם "לקוטי אמרים" או "ספר של בינונים", הוא אחד מספרי היסוד של תנועת החסידות הודפס בשנת תקנ"ז (1797) בסלאוויטא, בידי מחברו, מייסד חסידות חב"ד רבי שניאור זלמן מלאדי, הנקרא על שמו גם בעל התניא. התניא משמש כספר היסוד של חסידות חב"ד, וכולל הנחיות לדרך חיים ולעבודת הבורא, המבוססת על עבודה משותפת של רגש והבנה הרעיונות החדשניים בספר עוררו את זעמם של המתנגדים לחסידות, שהלשינו על המחבר לשלטונות שהוא מורד במלכות. אחרי מספר שבועות במאסר, הוא שוחרר ויום שחרורו נקבע כחג הגאולה בראשיתו עורר הספר החדשני גם מחלוקת בתוך החסידות עקב האלמנט האינטלקטואלי שבמשנת חב"ד. בראש המתנגדים עמדו ר' אברהם מקאליסק ור' ברוך ממז'יבוז' נכד הבעש"ט. כיום ספר זה מקובל בכמה זרמי החסידות כאחד מספרי היסוד. הספר קרוי על שם המילה הפותחת אותו בספר מלמד המחבר כיצד יכול כל אחד לעבוד את השם. בספר זה מנותחים ההבדלים בין טיפוסים שונים של היהודי - "צדיק", "רשע" ו"בינוני", ומותווים דרכי עבודת השם עבור הבנוני וכדומה
